מלחמה זו לא צריכה להטעות אותנו
2.3.2026
מלחמה זו לא צריכה להטעות אותנו
יש שאלות רבות אם המלחמה הזו הייתה הכרחית. מי שמקשיב לבנימין נתניהו ומאמין לו, מאמין שהמלחמה הזו הכרחית בהחלט. הוא דוחף אליה כבר שנים. כולנו יודעים כיצד ההתמקדות הבלעדית שלו באיראן הייתה גורם מרכזי לאובדן הכמעט מוחלט של המיקוד של כוחות הביטחון שלנו בחמאס לפני השביעי באוקטובר.
היה ויכוח רב אם לאיראן באמת היו תוכניות לפתח תוכנית גרעין צבאית לפני שארצות הברית הגיעה להסכם גרעין עם איראן בתקופת ממשל אובמה. למרות התנגדותו של נתניהו להסכם ההוא, מומחי גרעין ברחבי העולם ובישראל קבעו פה אחד שזה הסכם טוב, כל עוד ישנה יכולת לפקח באופן מלא על מתקני הגרעין האיראניים. זה היה המפתח.
נתניהו לא הצליח לגרום לקונגרס האמריקאי להצביע נגד ההסכם, ובוודאי שלא היה לו שום מינוף מול אובמה. למרות שלא היה הסכם מושלם, הוא היה סביר ומשמעותו הייתה שאיראן לא תתקדם לעבר תוכנית גרעין צבאית במשך עשר השנים הבאות לפחות. זה לא היה מספק עבור נתניהו.
הגעתו של טראמפ לבית הלבן נתנה לנתניהו הזדמנות נוספת. שנאתו של טראמפ לאובמה לא הייתה סוד, והוא התחיל את כהונתו בביטול מיידי של רבות מפעולותיו של אובמה. למרות שדיבר על עזיבת הסכם הגרעין, עוד לפני הבחירות, היה זה נתניהו שהצליח לדחוף אותו לפעולה זו, עם ההבטחה שאיראן תבוא על ברכיה לטראמפ ותתחנן להסכם טוב יותר. לא רק שזה לא קרה, זה למעשה דחף את איראן להאיץ את פיתוח תוכנית הגרעין שלה ולהעשיר אורניום לרמות קרובות למוכנות לנשק גרעיני. יש מומחים רבים הסבורים שזה קרה יותר כאקט להראות לעולם שאיש לא יגיד לאיראן מה היא יכולה או לא יכולה לעשות, מאשר כחלק מהתוכנית המקורית שלהם. אנו בהחלט יכולים להאשים את נתניהו וטראמפ בהאצת תוכנית הנשק הגרעיני האיראנית.
טראמפ זעם על נתניהו כשאיראן לא באה על ברכיה לבקש הסכם טוב יותר, ועוד יותר כשנתניהו התקשר לביידן לברכו על ניצחונו בבחירות לנשיאות. טראמפ הוא מי שנוטר טינה ללא הגבלת זמן. עם זאת, יש לו מידה מסוימת של פרגמטיות והוא שם זמנית טינות בצד כשזה משרת את מטרותיו האישיות. זה מה שקרה עם מערכת היחסים שלו עם נתניהו, אך איש, ובוודאי לא נתניהו, לא צריך לחשוב שטראמפ שחרר את הטינה.
המניעים למלחמה הזו שונים בתכלית עבור טראמפ ונתניהו. בכל הנוגע לטראמפ, רובה של ארצות הברית מתנגד לפעולה הצבאית הזו באיראן והטענות הן שלטראמפ אין סמכות לפעולה זו. בחוקת ארצות הברית נאמר במפורש שרק לקונגרס יש סמכות להכריז מלחמה, לא לנשיא. זו הסיבה שפעולות צבאיות רבות בעבר נקראו פעולות או מבצעים ולא מלחמות. עם זאת, אפילו פעולות או מבצעים ברמה זו חייבים באישור הקונגרס. זו לא הפעם הראשונה, ובוודאי לא האחרונה, שטראמפ פועל על דעת עצמו תוך התעלמות מוחלטת מהחוקה ומהקונגרס.
לשיטתו של טראמפ, לא אכפת לו מסבל העם האיראני ומעולם לא היה אכפת לו, למרות כל מה שהוא אומר כחלק מתסריט. לא אכפת לו גם מתוכנית הטילים הבליסטיים. למרות הפצרותיו הנואשות של נתניהו לטראמפ לכלול אותה כדרישה במשא ומתן לפני המלחמה הזו, לטראמפ הייתה רק תוכנית הגרעין בדרישותיו. זה נובע מהצורך שלו להראות שהוא טוב יותר מאובמה ויכול להשיג הסכם גרעין טוב יותר ממה שאובמה השיג. הכללת תוכנית הטילים הבליסטיים השתנתה רק ברגע שהחלה המלחמה. טראמפ נזקק להצדיק את פקודותיו לכוחות המזוינים של ארצות הברית להצטרף לישראל במתקפה. טענתו שתוכנית הטילים האיראנית מהווה סכנה לאמריקאים ויכולה לפגוע בארצות הברית היא שקרית לחלוטין. לשם כך, איראן הייתה צריכה להחזיק בטילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM), שאין לה ואף לא היו בשום תוכניות הטילים שלה.
בניגוד לנשיאי ארה”ב בעבר, שתמיכתם בישראל התבססה על כך שאנו בעלי ברית חזקים בשכונה הלא יציבה של המזרח התיכון, האינטרסים של טראמפ במזרח התיכון מתמקדים כולם במדינות המפרץ בשל האינטרסים העסקיים שלו. לו, למשפחתו ולחבריו אין אינטרסים עסקיים משמעותיים בישראל. כולם נמצאים במדינות המפרץ וזה תופס את כל תשומת הלב האמיתית שלהם. זה מודגש עם המלחמה הזו. נתניהו מנסה כבר זמן רב לגרום לטראמפ לתקוף את איראן. הקש ששבר את גב הגמל היה תמיכתו ודחיפתו של מוחמד בן סלמאן (MBS), יורש העצר של ערב הסעודית, למתקפה אמריקאית. בעוד שפומבית, ערב הסעודית דוחפת למשא ומתן, מאחורי הקלעים אמר בן סלמאן לטראמפ שהוא רוצה ותומך לחלוטין במתקפה אמריקאית על איראן. ביום ראשון, ערב הסעודית הרחיקה לכת והצהירה שתצטרף למתקפות על איראן.
המניעים של נתניהו ברורים. הוא רוצה להרוס את תוכנית הטילים של איראן ואת יכולתה להוות איום על ביטחון ישראל. זה מניע ראוי. אסור לשכוח שאיראן היא גם התומכת והמממנת של שלוחי הטרור: חיזבאללה, חמאס, החות’ים, מיליציות עיראקיות ואחרות.
העיתוי של המלחמה הזו חשוב מאוד לנתניהו. הוא היה זקוק לה שתתרחש לפני מחזור הבחירות הבא בארה”ב, שם סביר להניח שהרפובליקנים יפסידו את הרוב בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט. זה יביא לשינויים רבים באופן שבו טראמפ פועל, שכן יהיו מגבלות רבות שאין לו כעת. חשוב אפילו יותר ממחזור הבחירות בארה”ב, נתניהו זקוק למלחמה הזו לפני הבחירות הבאות בישראל. כל סקר שנערך מאז תחילת מלחמת אוקטובר הראה שקואליציית נתניהו מאבדת את הרוב, ולכן, הוא לא יהיה ראש ממשלה. מאז השביעי באוקטובר, הבחירות הבאות היו המניע השני העיקרי של נתניהו לכל מה שעשה. המניע הראשון שלו היה להישאר בשלטון. לאחר שראה את הסקרים שלו צונחים בעקבות הטבח בשביעי באוקטובר, הוא ראה את הפופולריות שלו עולה מאוד בעקבות הצלחות פעולות צה”ל נגד חיזבאללה בלבנון, אך לא מספיק כדי להעלות את הסקרים שלו גבוה מספיק לבחירות הבאות.
יש הרבה ספקולציות לגבי העיתוי של הבחירות הבאות. על פי חוק, יש לקיימן באוקטובר 2026 לכל המאוחר, אם הממשלה הנוכחית תישאר לאורך כל תקופת כהונתה בת ארבע השנים. רוב האנשים כמו גם הפוליטיקאים מאמינים שבחירות יתקיימו לפני מועד זה. אם הממשלה תיפול באמצעות הצבעת אי-אמון או שתתקבל החלטה על פיזור הכנסת על ידי הממשלה/ראש הממשלה, יש לקיים בחירות תוך 3 חודשים, וזה מה שרובם מאמינים שיקרה. סביר מאוד להניח שנתניהו יבחר לפזר את הכנסת בתום המלחמה הזו, בהתאם לתוצאותיה. אם המלחמה תמשיך לגרום נזק משמעותי לתוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית ואם היא תביא לאפשרות ממשית של החלפת משטר באיראן, נתניהו ירצה לקיים בחירות בהקדם האפשרי.
בהיסטוריה של ישראל, הממשלה תמיד זכתה לתמיכה במהלך כל מלחמה. מלחמת אוקטובר הייתה הפעם הראשונה שהממשלה איבדה תמיכה רבה מהיום הראשון ועד הסוף. מלחמה זו עם איראן צפויה להביא יותר תמיכה לנתניהו ולליכוד וזה מה שנתניהו סומך עליו.
כפי שהיה עם כל הצלחה של צה”ל, נתניהו הוא הראשון שלוקח קרדיט. הוא לעולם לא לוקח אחריות על כישלונות ותמיד מטיל את האשמה על אחרים. במשך שנים, המוסד, השב”כ, צה”ל וקהילת המודיעין הציגו לנתניהו אופציות לחיסול מנהיגי חמאס (יחיא ומוחמד סינוואר ומוחמד דף ורבים אחרים), כמו גם מנהיגים איראניים, הוא תמיד אמר לא ואמר להם שהוא רוצה שקט בזירות האלה. הוא האמין שהוא יכול לקנות את השקט הזה והופתע לחלוטין מהתוכניות האמיתיות שלהם. המתקפה על איראן והצלחת הריגתם של כמעט 50 מבכירי ההנהגה האיראנית אינן בזכות תכנונו המדוקדק וביצועו של נתניהו, לא משנה כמה הוא מריע לעצמו. זה נובע יותר מכך שנעמד מהצד ונתן לכוחות הביטחון לעשות את מה שהם יודעים לעשות. כל הקרדיט על ההצלחה מגיע להם, לא לנתניהו. מלבד מטרותיו ופעולותיו הפוליטיות, אין לנתניהו ולו עצם אסטרטגית אחת בגופו. הוא מעולם לא הציג תוכנית אסטרטגית לשום דבר בכל שנותיו כראש ממשלה ועכשיו אינו שונה.
הוא חיה פוליטית וזה הדבר היחיד שמניע אותו. כל צעד וכל החלטה שהוא מקבל מבוססים על מה שישמור אותו בשלטון. זה, מעל ומעבר לכל דאגה למדינה או לעם, הוא הבסיס לכל מעשיו ואסור שאיש יתעוור מצרכיו הבלתי פוסק לכוח ולהישאר ראש ממשלה. הוא ממשיך להיות ראש הממשלה האגוצנטרי ביותר בהיסטוריה של ישראל ושום דבר לא ישנה זאת. הסכנה של נתניהו שהוצגה בשביעי באוקטובר ממשיכה להיות אותה סכנה של נתניהו היום.